כתבה: סימה שי
חיים שולמן, סמנכ"ל הרשות לפיתוח הגליל, נתחיל בנושא שמקומם אותי: ממבט על די שטחי אפשר כרגע למנות לפחות שלושה גופים שמייצגים את הגליל. לכולם יש אתרי אינטרנט צבעוניים עם תמונות יפות, שכתובים בהם כל הטקסטים הנכונים, האג'נדה שלהם משכנעת ונראה שגם הלב שלהם נמצא במקום הנכון. אבל למה צריך כל כך הרבה גופים?
"אני מסכים. יש בגליל בעיה של ביזור משאבים. זו תולדה של אזור שהיה מוזנח עשרות שנים, וזה הולך ומצטמצם. אנחנו, ברשות לפיתוח הגליל, נלחמים בזה. זה משקף את הבעיה העיקרית של הגליל: היא לא מחסור בכספים אלא חוסר שיתוף פעולה. אין מספיק יכולת להתאגד וליצור וקטורים שמשפיעים בצורה נכונה על האזור. הרשות לפיתוח הגליל פועלת מול 94 רשויות, אנחנו מתייחסים לכולם ומחויבים לכולם. העבודה שלנו היא על אזורית".
אבל הקיפוח מגיע קודם כל מלמעלה. יש בממשלה הנוכחית המון שרים והמון משרדים, ודווקא את המשרד לפיתוח הנגב והגליל "דחפו" לצד משרד הפנים, ואותו שר (אריה דרעי) אחראי על שני המשרדים.
"המשרד לפיתוח הגליל הוא אחד המשרדים הכי חשובים שקמו אי פעם במדינת ישראל.
עד שקם המשרד הזה (בשנת 2005, ס.ש.) לא היה קול לגליל. תקציבים ומיזמים לאזור היו תלויים בהכרות של ראש הרשות עם שר הפנים, על בסיס פוליטי ואישי. מאז שהמשרד הוקם התמונה השתנתה לגמרי. יש תקציבים, יש סדר ושקיפות. המשרד מגיע ל-81 אחוזי ביצוע, יש תוצאות בשטח. זה המשרד הכי מבוקש בממשלה, נלחמים עליו היום".
כמובן, כל אחד מהפוליטיקאים רוצה לומר שהוא חברתי, שליבו עם הפריפריה. זה אופנתי.
"אני חושב שזה בא ממקום אחר: יש בגליל מרחב אפשרויות ויכולת אמיתית להשפיע. שר הפנים הנוכחי נותן לרשות גיבוי מלא, לא מתערב. אבל חוץ ממנו יש כאן שומרי סף. אנחנו גוף מקצועי ועצמאי, שפועל במערכת ארגונית מסודרת. כל המידע שלנו על הגליל מגובה בנתונים מספריים הכי מעודכנים שיש. הרשות לפיתוח הגליל היא גוף הביצוע של נגב גליל. עם זאת גודל התקציבים שלנו מוגבל, עדיין אין לנו סכומים גדולים שמשנים מציאות".
הסטיגמה ועתודת המנהיגים
חיים שולמן, 47, מתגורר בקיבוץ מורן עם רעייתו ריקי וארבעת ילדיהם דור בת 16.5, התאומים ניתאי ותמר בני 13, ונווה בן ה-9). הוא נולד בטירת הכרמל, בן למשפחה מרובת ילדים, עם אבא פועל במפעל שמן ואמא עקרת בית. הוא למד הנדסאי אלקטרוניקה וחשמל, בוגר תואר ראשון בעבודה סוציאלית מהמכללה האקדמית תל חי, ובוגר תואר שני בכלכלה, מדיניות ציבורית וממשל מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
"במקור הלכתי ללמוד בתל חי ביוטכנולוגיה", הוא מסביר את המסלול המיוחד שעבר, "אבל ראיתי את החבר'ה של עבודה סוציאלית ונורא קסם לי העניין החברתי. במהלך הלימודים שלי בתל חי הצטרפתי לארגון איילים, שמטרתו הייתה ליישב סטודנטים בגליל ובנגב, בתוך שכונות וקהילות שיש בהן מצוקות ובעיות, מתוך רצון לחולל שינוי חברתי עמוק. הצטרפתי לפרויקט בקריית שמונה ועשינו הרבה דברים יפים. עבדנו עם כל משרדי הממשלה. בשלב מסוים הייתי מנהל המרחב הצפוני של הפרויקט והשתתפתי במחאה החברתית של 2011 כמייצג של הצפון. עשינו הרבה רעש וצרות לשר לפיתוח הנגב והגליל דאז, סילבן שלום, והוא הציע לי: 'אתה רוצה באמת להשפיע? בוא תצטרף, תשפיע על המדיניות מבפנים'.
"התחלתי כראש תחום ההתיישבות והחינוך, הקמתי את התחום. עד אז כל משרד היה אחראי רק על הנושאים שלו, אבל לא היה גוף אחד מרכזי שקרא לאנשים לבוא להתיישב וסיפק מידע נחוץ. הקמתי גוף כזה. ההגירה המדאיגה שהייתה קיימת בזמנו, ועדיין נותר ממנה קצת כיום, זו הגירה של צעירים חזקים מתוך הערים למרחב הכפרי. יש בנושא הזה בעיות אקוטיות: לא ייתכן שמדינת ישראל תסכים לכך שדירה בכרמיאל תעלה יותר מאשר בית במשגב. נדרשת תפיסה מדינית לגבי איך לנהל את השכנות שבין המרחב העירוני לכפרי. שמתי את נושא ההתיישבות וההגירה השלילית על סדר היום, הקמתי מערך מצליח והיו לו תוצאות. הצלחתי לעשות שינויים רבים, הפעם מתוך המערכת".
הקושי למשוך אוכלוסייה חזקה לצפון נובע לדעתך בעיקר בשל תודעה שגויה על האזור?
"לאנשים יש סטיגמות שגויות על הגליל: חלק מהאנשים בטוחים שכל היום יורים ונלחמים כאן אחד בשני. חלק יודעים שהגליל ירוק ויפה, אבל לא מכירים את המרחבים האורבניים בצפון. אנחנו עוסקים הרבה בשינוי תודעה, של בני המקום וגם של אנשים מכל הארץ. אני משקיע הרבה במיתוג של ערים בגליל על מנת למשוך לכאן אוכלוסייה חזקה, וזה עובד טוב. ההגירה השלילית מצטמצמת, אנחנו ממש לקראת הגירה חיובית לאזור.
"כרגע המרחב הכפרי נמצא במצב של הגירה חיובית, והמרחב העירוני בהגירה שלילית. הממוצע שלהם נותן עדיין הגירה שלילית. אחת הבעיות היא החששות של המרחב הכפרי לקלוט. התגוררתי במקומות רבים ברחבי הצפון, אני עצמי מחובר מאוד למרחב הכפרי, מכיר ויושב בכל הוועדות. אבל כסמנכ"ל הרשות לפיתוח הגליל וכראש תחום ההתיישבות, יש לי בטן מלאה על המרחב הכפרי שלא קולט מספיק".
כרגע אין לגליל ייצוג פוליטי מספק. שיטת הממשל אינה אזורית וזה כנראה לא ישתנה בשנים הקרובות. יש לכך פתרונות?
"במשך השנים צמצמו את המחוזות והשליטה עברה למרכז הארץ. יוצא שמטה של אנשים שאפילו לא גרים פה מנהל את האזור. אנחנו נלחמים בזה: דברים שקשורים ליום יום – תנו לנו לעשות. אנחנו מכירים, גרים כאן, יודעים.
"במטרה להצמיח שינוי הקמנו את 'רשת צעירי הגליל': רשת של הנהגה צעירה, במטרה שתהיה חלק מהנהגת הגליל בעתיד. מדובר בקבוצה של 18 חבר'ה שמקבלים הכשרה מהאנשים הכי טובים בכל תחום, על מנת שיבינו איך מנהלים את השטח. זה גוף מצליח מאוד, שייתן מענה בשנים הבאות".
"יש גם שינויים בשטח: בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות התחלפו ראשי רשויות ב-57 רשויות מתוך 94. זו אמירה חד משמעית של לקיחת אחריות ואני יכול לומר שמאותו הרגע יש שינוי משמעותי בשטח, יש דרייב לעשות, לשתף פעולה".
נראה שרוב הגופים שמייצגים את הגליל מטפלים באותם נושאים, שהם בעלי סקס-אפיל גבוה: תיירות, תעסוקה, בריאות. אבל מה עם הבסיס, החינוך, שדורש זמן והשקעה? אתה מדבר על מעבר לערים, אבל בסוף כשאני שוקלת איפה כדאי לי לגור, האם בכרמיאל או במשגב, לחינוך הילדים יש מקום מכריע.
"יש לנו סדרי עדיפויות, אנחנו לא נוגעים בתחומים שמטופלים על ידי גופים שלטוניים אחרים. יש משרד חינוך מחוזי שזה תפקידו, ולכן אנחנו לא עוסקים בחינוך הפורמלי. אבל יש לנו פרויקטים מעניינים מאוד בחינוך הבלתי פורמלי: מזהים מנועי צמיחה שמתעוררים ומתאימים אליהם דרך החינוך את הדבר הבא. מביאים את הערך המוסף של החינוך. למשל, אם מסתכלים קדימה רואים שיהיה צורך בהרבה מהנדסים ובמתמחים במקצועות עתירי ידע באזור. אז לקחנו ילדים מכל הצפון ובנינו פרויקטים: פרחי רפואה, פרחי הנדסת מים, הנדסאים לביו פוד (מחכים לתקצוב). כדי לבנות 'טאלנטים' צריך לעבוד עם הילדים בשנים המוקדמות. אני מסתכל על הילדים בעוד 20 שנה ורואה שהם ייתנו את המענה.
"היה לנו פרויקט ללימוד שחמט: 28 אלף ילדים מכל רחבי הצפון למדו שחמט שעתיים בשבוע, בתוך ביה"ס, במשך ארבע שנים. אני רוצה להאמין שבעוד 15 שנה יצא מכאן אלוף העולם בשחמט. פעולה דומה נעשתה במוסיקה קלאסית. אנחנו עושים עבודה חברתית בתוך הכיתות ומתקצבים פעולות חינוך שמסתכלות קדימה, שישפיעו כמה שיותר".
מה בקשר להקמת אוניברסיטה בגליל? זה מנוע צמיחה שקשור לחינוך.
בגליל חייבת להיות אוניברסיטה. זה מנוע צמיחה רב עוצמה, בכל אזור בעולם. האוניברסיטה בגליל חייבת להיות עצמאית ומרובת קמפוסים, והיא תאגד בתוכה את כל המכללות בצפון, כדי שיוכלו להעניק כאן תואר מוכר. מגיע לילדי הגליל לקבל תואר אקדמי ותואר שני ותואר דוקטור מבלי להגר מהאזור".
למה לא לבנות אוניברסיטה בנוסף למכללות הקיימות?
"זה יפזר את הכוחות. נביא לכאן מכוני מחקר, תקציבים, למה להקים מחדש? למה שוב ליצור תחרות? זה בדיוק מה שאנחנו סובלים ממנו בגליל. כל מכללה תוכל להתמחות במה שהיא הכי חזקה, ויהיה לה את הקמפוס המקצועי שלה. חשוב מאוד שהדברים יצמחו מכאן. לא ייתכן שיחליטו על הנושא הזה בגופים השונים מתוך פוליטיקה מכוערת ופטרונות מכעיסה".
המיעוט היהודי ובעיית הבריאות
לפי הנתונים הסטטיסטיים יש באזור הצפון 54% תושבים לא יהודים ו-46% תושבים יהודים. לדעתו של שולמן נדרש איזון, 50-50, דווקא על מנת שהנושא הזה של איזון דמוגרפי לא יעלה על סדר היום הלאומי.
"המרקם שיש בגליל של דו-קיום ופלורליזם הוא הדוגמה הכי טובה בעולם איך עושים את זה נכון. אני אומר את זה לצעירים מכל הארץ: בואו לגליל ותראו באמת מה קורה. כשאתה רוצה לשמר מרקם חיים טוב כמו שיש כאן, צריך תמיד לשאוף לאזן את הסטיות.
"לא חוויתי שיח על לאומיות והתיישבות מתוך מקום לאומני לאורך כל השנים שאני בתחום. הרשות משקיעה המון במרחב הכפרי הלא יהודי, בתיירות ובעידוד תיירות ועוד המון. מי שמכיר אותנו, מבין שאנחנו לא במשחק הזה".
האם המצב הדמוגרפי משפיע על תקציבים לצפון? האם אנחנו מקבלים פחות?
"לא. בגדול אין בעיה של תקציבים, יש בעיה של שימוש נכון בתקציבים. חשוב לנו לכוון למקומות שיעשו שינוי. אנחנו נלחמים בביזור המשאבים. עיקר העבודה שלנו היא לייצר נטוורקינג ווקטורים נכונים, שייכנסו לאזור וישפיעו על מרחב גדול ככל האפשר".
יש לזה תוצאות בשטח?
"כן, כיום כל הרשויות הערביות מגישות מועמדויות לקולות הקוראים שאנחנו מוציאים, בעוד שבעבר ניגשו רק בודדים. לא היו לרשויות את היכולות הללו. האג'נדה של הרשות לפיתוח הגליל היא לא 'לטפל' באוכלוסייה הערבית, אלא לשלב אותה כחלק מכל פרויקט, עם ההתאמות הנדרשות. הפעילויות וההשקעות אינן נופלות מאלו שבחברה היהודית".
יוצא שמעצימים כל מגזר בפני עצמו, אבל אין אינטגרציה בין המרחבים, אין כמעט נקודות השקה והחברות היהודית והערבית כמעט אינן נפגשות באופן יזום.
"זה נכון, אבל אני לא בטוח שזה תפקידנו. אומר כך: הקימו משרד שלם לזה – המשרד לשוויון חברתי".
ובכל זאת, יש מגזרים שנותרים מאחור, ובפריפריה זה יותר כואב.
"נכון, אבל גם אם אני מאוד רוצה את זה וזה חשוב, אני צריך לבדוק מהו הערך המוסף של הנושא לפיתוח הגליל, מהם סדרי העדיפויות. האם לעצור את כל הפיתוח ולהשקיע בבסיס? אני מעדיף 'למשוך כלפי מעלה': הייטק, תיירות, כך שהגופים למטה יוכלו להצטרף. יש עמותות שאנחנו מתקצבים שתפקידן הוא לעשות את החיבור הזה בין החברה הערבית לחברה היהודית".
דיברת קודם על סטיגמה, ממה היא נובעת?
"אני נלחם בתקשורת העוינת. כן, עוינת. הם לא מגיעים לכאן, לא מסקרים, לא מראים את הדברים הטובים. יודעים לסקר רק יריות בכפרים ולא את הפרויקטים היפים שקורים בכפרים. זה סיקור שלילי שמזיק מאוד לגליל. שוב חוזרים לעניין של שינוי התודעה: התקשורת בטוחה שכך היא עושה טוב, שהיא מעלה את הנושאים הבוערים של הצפון לסדר היום של הממשלה. אבל בפועל זה רק מזיק, כי מה שנצרב בתודעה של האנשים זה בעיקר הקושי והאלימות, זה לא מקום מושך לחיות ולעבוד בו.
"אם ניצור מיתוג חיובי נמשוך את המגזר העסקי, וזה חשוב מאוד לאזור. הבאז צריך לבוא מהמקומות החזקים של התקשורת: אני רוצה שמישהו שיורד באיילון יראה שלט ענק של 'בואו לגליל!'. כרגע זה בלתי אפשרי בגלל שאין תקציב".
אז הנה, יש בעיה של כסף. ובכלל, החיים בצפון מורכבים יותר. יש שירותים רבים שפחות נגישים לנו, ובראשם שירותי רפואה איכותיים.
"כולם מדברים על שיקום הרפואה בגליל, לנו יש תוצאות: היינו שותפים לבניית הפקולטה לרפואה. בהגרלה לסטאז', בתי החולים של הגליל היו בסוף סולם העדיפויות. כיום יש לנו ארבע תוכניות לקידום הרפואה בגליל, שתי תוכניות של סטאז'רים מתמחים בבתי החולים. בתוכנית הזו עברנו מלהיות בחירה של אין ברירה, ל-90 אחוזי הצלחה".
ועדיין, הצפיפות בבתי החולים בלתי נסבלת, מחכים שעות בתור, להזמין תור לרופא מקצועי יכול לקחת חודשים.
"מערך הבריאות הוא הנושא הכי חם וגדול שקורה בגליל. אנחנו משקיעים בו המון ומזהים שתי בעיות עיקריות: כוח אדם ורפואה בקהילה. אני מכיר את הבעיות ממש מתוך בתי החולים עצמם, ויכול לומר שהבעיה אינה במכשור ובתקצוב, אלא בכוח אדם, שם צריך לשים את הדגש. הבעיה השנייה המשמעותית היא הרפואה בקהילה: זיהינו שיש בעיה בסיסית של אבחון לקוי, וזה בעצם משליך על כל המשך הטיפול. הרשות לפיתוח הגליל עושה מאמצים גדולים להביא לגליל רופאים מעולים, לבתי החולים וגם לקהילה. רופא משפחה טוב חשוב לא פחות מרופאים מומחים בבתי החולים.
"יש לנו שיתוף פעולה עם הפקולטה לרפואה ועם מפעל הפיס בתוכנית שנקראת 'כוכבי הצפון', במטרה לבנות את העתודה הניהולית של בתי החולים. בנינו תוכניות התמחות הדומות ברמתן לאלו של בתי חולים במרכז. המחזור השני של הפרויקט מתחיל עכשיו, נבחרו 'הקליברים' מקרב המתמחים והם יקבלו את המנטורים הרפואיים הטובים ביותר.
רופא מתמחה מגיע לבית חולים להרבה שנים. במשך הזמן הזה הוא מקים כאן משפחה, ילדים, בתקווה שיישאר. זה רווח נקי שלנו. הצלחנו כאן לשבור תקרת זכוכית תודעתית. הפעולות שלנו הביאו גם לשינוי תפיסה שלטוני: משרד הבריאות ביחד עם משרד ראש הממשלה, פותחים בימים אלו תוכנית של 'צוערים לבריאות', במסגרתה הגליל יקבל תקן נוסף של רופאים".
יש תוכניות להקמת בית חולים נוסף בצפון?
"כן, כרגע מתכננים לבנות בית חולים בקריות. זה מיקום מדויק – הוא יוריד מהעומס הבלתי נסבל של בית חולים נהריה, שמשרת אוכלוסייה ענקית ונמצא על סף קריסה. בית חולים בקריות יוריד את הלחץ ויאפשר שירות רפואי טוב יותר לכולנו".
דיברת על מספר מנועי צמיחה, אבל לא הזכרת ביניהם את התחבורה. מה עם כביש שש? למה מסילת הרכבת נתקעה בכרמיאל?
"לדעתי מצב התחבורה בגליל הוא מעולה. עוד מעט יסיימו את המחלף של כביש 85 וזה יעשה שינוי משמעותי באזור כולו. תראי, בסוף צריך לבוא בכנות עם יד על הלב ולומר: אל תבזבזו יותר מדי כספי ציבור. בהסתכלות קדימה – כדאי להמשיך את המסילה. אבל לתחבורה יש שני כיוונים: היא יכולה להביא והיא יכולה גם לקחת. לדוגמה, לפני כביש שש הלינה בגליל הייתה בממוצע של שלושה לילות. עכשיו הלינה בפועל היא של לילה וחצי. זה אובדן הכנסה אדיר. אותו דבר גם הרכבת. היא הייתה אמורה להביא טראפיק. מה שהיא עושה בפועל זה שצעירים מכרמיאל עולים על הרכבת ועובדים בתל אביב.
"אנחנו בונים בניין משרדים והייטק בתחנת הרכבת בכרמיאל, מתוך מטרה לעשות הפוך: בואו לכאן מתל אביב. וזה עובד. 35% מהשטח כבר נמכר, עוד לפני שהבניין שהוקם. יש כאלה שחושבים אחרת ממני, וזה בסדר גמור. אבל בסוף צריך להכריע על סדרי עדיפויות, וזה חייב להיות על בסיס מקצועי".
מדבר בשם עצמו
בכנס הצפון שיזמה בתחילת פברואר המכללה האקדמית גליל מערבי, אחת המסקנות הייתה שיש להקים בגליל גוף לאומי שיראה את התמונה הרחבה וייתן את כל הנתונים למקבלי ההחלטות. אולי זה בעצם אתם?
"מרכז המידע והמחקר שלנו הוקם לפני המכון לחקר הגליל. הם מוזמנים להשתמש בנתונים הקיימים. להקים גוף נוסף זה כפל משאבים".
איך יראה העתיד שלנו בגליל?
"חשוב לי לומר שהגליל נמצא בצמיחה מתמדת. קורים כאן הרבה דברים יפים. לפי סקר שביעות רצון שערכה יחידת המחקר של הכנסת, 78% מתושבי הגליל מרוצים מהחיים כאן.
יש כבר היום בפארק ההייטק בבר-לב 30-40 סטרטאפים קטנים פעילים. מבחינתי זה התגשמות חלום. אנחנו לא מחפשים חברות שרוצות לשלם כאן משכורות נמוכות. עדיף שיגיעו חברות בין לאומיות שמשלמות אותו הדבר בכל העולם. הגליל היום יודע לדבר בעד עצמו".
אבל אולי ביותר מידי קולות.
"נכון, זה האזור הכי הטרוגני במדינה, ויש כאן מגוון של צרכים ייחודיים. לא נוכל לדבר בקול אחד, וזו טעות לכוון לשם. צריך לדבר ביחד, אבל באותה שפה, להכריז מהם מנועי הצמיחה, שכולם יהיו מחוברים אליהם ויכוונו אליהם. כיום כל הגרפים של הגליל נמצאים בעלייה. עם זאת, מדינת ישראל צריכה להבין שזו הזדמנות מבחינתה להשקיע עוד, כדי להמשיך את העליות, ולא להיפך. בסוף זה הרי משרת את כולם".
