כיאה לגינה קהילתית, הכיבוד שמוגש עם הקפה בסוכה בה אנו יושבים הוא מתבואת האדמה. אלא שלא מדובר במלפפון בלאדי, חסה אקזוטית או גזר טרי שזה עתה נשלף מהערוגה, אלא בשסק עסיסי וטעים שהביא מישהו מהעץ הפרט שלו. הגינה עצמה, בימים אלו של תחילת קיץ ואחרי שנתיים פלוס של קורונה, דלה ביבול, אם בכלל.
אבל האנשים שמנהלים את המיזם היפה הזה רואים במשבר דווקא הזדמנות. וממש בימים אלה מובילה קבוצה של אנשים בעידוד המועצה שינויים מרחיקי לכת, מהפכה של ממש במונחי הגינה.
אחד הצעדים המשמעותיים במהלך הוא הפיכת רוב הערוגות שבגינה לקהילתיות. הכל שייך לכולם ומנוהל על ידי הוועד המנהל שנעזר במנהלת מקצועית בחצי משרה, הילה בוקס. מהמודל הישן, ערוגה אישית לכל חבר בגינה, השאירו 16 ערוגות בלבד, וכל השאר (כ-40) יהיו ציבוריות. כל חברי הגינה יעבדו ויטפחו אותן, וכולם ייהנו מהתנובה שלהן.
בנוסף יתווספו לגינה פינות שונות, הפעילות תורחב וייעשה ניסיון לצרף חברים מכל שכבות הגילים בכפר, ואולי גם תושבים מהיישובים השכנים.
יותר קהילתית, פחות גינה
המהלך הזה מלווה בגידול משמעותי בתקציב הגינה, ובליווי צמוד יותר. מי שמלווה את המהלך מטעם המועצה הוא חבר המועצה איתן הימן. "מדובר במיזם מוצלח, אבל עוד לפני הקורונה היו לו בעיות", הוא מנתח. "המקום שימש כמפגש חברתי, מקום להתערות בקהילה, למשל מצידם של תושבי גולדן וילג' החדשים, והתקיימו כאן הרבה אירועים עם גנים, תנועות נוער והקהילה הכללית. אלא שרבים מחברי הגינה היו מבוגרים למדיי, ועם השנים הם התקשו לטפח את ערוגותיהם. לפני שנתיים הגיעה הקורונה, ולכל הקשיים נוספו גם ההסתגרות הכפויה בבית, והפחד של חברי הקהילה מפעילויות חברתיות, גם אם הן מתקיימות באוויר הפתוח".
הילה בוקס, בת 30 ממעלות ובמקור מכפר ורדים, היא המנהלת השכירה שמובילה את המהלך. "ליד הגינה נשתל בוסתן קטן, והוספנו גם פרויקט הידרופוני שמתנהל על ידי מחלקת רווחה. הכוונה לייצר עוד נקודות עניין ושיתופי פעולה".
אני יושב עם היימן ובוקס, ועם עוד ארבעה מחברי הגינה: ברכה דה מן, ורדה עציוני, אלין רוטשילד חברת הוועד המנהל, ונילי אלדר, ממקימי הגינה. בין שסק לקפה שחור עם עוגה הם מגוללים את סיפור הגינה. היא הוקמה לפני שבע שנים ביוזמת תושבים. הגרעין המקים כלל את האגרונומית דורית אבנט ז"ל ובעלה נתן, דוד בוים, יואב ניצב, אליעזר אוליבר, צילה שנהר ואחרים.
ניהול הגינה נעשה על ידי קבוצת מתנדבים, וכאמור רוב הערוגות היו פרטיות. כל חבר בגינה גידל מה שרצה, נהנה מתוצרתו ונעזר בחבריו ברמת הידע, הטיפים וכמובן החלפת תוצרת. לצד הערוגות האישיות היו מספר ערוגות ציבוריות שנוהלו על ידי דורית. היא ונתן עבדו מאוד קשה, מציינים כולם.
קהילת הגינה התאפיינה בשנים הראשונות בתחלופה גבוהה. הייתה אמנם היענות גם של משפחות צעירות, אלא שאנשים באמצע החיים מטופלות בילדים התקשו להגיע לערוגות שלהם באמצע השבוע. בעונות מסוימות זה יכול להיות קריטי, שכן הערוגות דורשות טיפול הרבה יותר תכוף מאשר אחת לשבוע.
לאט לאט המשפחות הצעירות עזבו, והגינה הפכה לנחלתם של המבוגרים יותר. אלו נהנו מתעסוקה חקלאית ואינטרקציה חברתית, שכללה מפגשים בגינה, קבוצת ווטסאפ פעילה ופעולות משותפות עם גופים אחרים בקהילה. נוצרו גם חברויות אישיות, וסביב הגינה התגבשה קבוצה יציבה.
אולם בעוד החלק של ה"קהילתית" עובד יפה, החלק של ה"גינה" החל לקרטע. חברי הגינה בחלקם התקשו לטפח, בעיקר את הערוגות הציבוריות הלא מאוישות, וגם חלק מהערוגות האישיות לא היו מופת של גינון חקלאי. "צריך גם לזכור", מציינת נילי אלדר, "שלכל אחד יש גם גינה בבית, ומי שזה בדמו עסוק בטיפוחה. הצורך הבסיסי היה באמת יותר קהילתי חברתי. למשל, תושבי הגולדן וילג' מצאו כאן נקודת מפגש ומקום מצוין לקליטה. כל החברים נהנו מהקהילתיות, מהעזרה ההדדית ומהתמיכה החברתית והפיזית. אבל לרבים מאיתנו העבודה עצמה הפכה לקשה יותר. זו עבודה פיזית, בעשר אצבעות, וחייבים להודות שהערוגות נדחקו לעדיפות שנייה ועיקר העניין הפך לחברתי".
התוכנית החדשה
פריצתה של מגיפת הקורונה במרץ 2020 האיצה את התהליך והיוותה מכה נוספת לגינה. הסגרים המוכרזים לצד אלו שהסתגרו מרצון דיללו מאוד את מספר המגיעים לגינה והפעילות הייתה מצוצמת ביותר. "השנתיים של המגיפה פשוט השכיבו את הגינה", מציין איתן היימן בצער. "היא הפכה ממש לשדה בור. יואב ניצב לקח אותי לכאן, הראה לי את המקום, והוא נראה רע. שאלנו את עצמנו מה עושים? היה לנו ברור שחבל מאוד אם לגוף הזה לא יהיה המשך".
שני חברי המועצה פעלו במישור המוניציפלי והמעשי. יחד עם דורית (ז"ל) ונתן אבנט, ושרונה שלו מאייר סיירו במספר גינות קהילתיות ביישובים אחרים, ואהבו מאוד את המודל של הגינה בראש פינה. במקביל דאגו להעלאת התקצוב של המועצה מ-15 אלף שקלים בשנה ל-80 אלף, כשחלק מהסכום מיועד למימון שכרה של מנהלת הגינה המועסקת בחצי מישרה. לסכום זה יתווסף סכום נוסף שיגיע מדמי החבר (הסמליים) שמשלמים חברי הגינה.
לפי המתכונת החדשה עליה הוחלט נבחר ועד מנהל בבחירות דמוקרטיות. בוועד חברים שלושה חברי מועצה ושלושה מחברי הגינה, בהם אגרונום מקצועי. בוועד שמכהן כרגע חברים אלין רוטשילד, הלל גלוזמן ונתן אבנט; ונציגי המועצה הם שרונה שלו מאייר, יואב ניצב ואיתן היימן שמשמש גם כיו"ר. הוועד גיבש אמנה ותקנון וחשוב מכך – תוכנית עבודה שנתית, יחד עם הילה בוקס, בעלת ניסיון בחקלאות ועם מומחיות לחממות הידרופוניות.
התוכנית, מפרטים היימן ובוקס, היא קודם כל חקלאית. חשוב מאוד לתכנן מראש מתי לשתול, מתי לזרוע, לתחח ולקצור. לתוכנית יש גם חלק חינוכי, והכוונה היא לשלב את מוסדות החינוך השונים עוד יותר בפעילות. התקיימו כבר פגישות עם כל מנהלי בתי הספר ומנהלת מחלקת החינוך, ויש עניין רב בשילוב הילדים בהוויית הגינה.
חלק אחר של התוכנית כולל פעילויות קהילתיות. אלו יהיו פעילויות ברוח הגינה, ולא למשל מסיבות יום הולדת עם בלונים. לכל הפעילויות יהיה ערך אקולוגי. פרויקטים קהילתיים היו תמיד חלק מפעילות הגינה, מציינים החברים, בעיקר מול גורמים כמו הגנים, מרכז כוכב וחברי תנועת הנוער נועם. הכוונה היא להעצים את הפעילות ולצרף אליה עוד ועוד מעגלים כולל הציבור הרחב.
החלק האחרון של התוכנית עוסק בפיתוחו של מתחם הגינה, וכולל אזור הסבה שישמש בין השאר לאותן פעילויות, בריכת דגים, גידול פרפרים, כלוב תוכים, המשך טיפוח עצי הפרי שבבוסתן ושתילת עצי נוי וצל. גם הספרייה הקהילתית, שמובססת על תרומות ספרים והשאלה לכל דורש ללא רישום, כבר עברה למתחם הגינה. וכאמור, לאחרונה הוקם בגינה פרויקט הידרופוני, המופעל על ידי מחלקת הרווחה בשיתוף המרכז הקהילתי.
כחובב פירות וירקות שמלאכת החקלאות לא ממש זורמת בעורקיו, אני שואל אם הציבור הכללי יוכל ליהנות איכשהו מיבול הגינה. התשובה משאירה אותי עם חצי תאוותי: מה שיגדל בערוגות יחולק בין חברי הגינה בלבד, והם יחליטו יחד על מנגנון החלוקה. פירות הבוסתן, מצד שני, זמינים ממילא לכל דיכפין שכן העצים נטועים מחוץ לגדרות הגינה (בכפר אגב יש מספר בוסתנים פתוחים כאלה).
אחת המטרות החשובות כאמור היא הגדלת מספר החברים ויצירת מגוון גילאי. אני שואל אם גם תושבים של יישובים שכנים יוכלו להצטרף. היימן אומר שהנושא פתוח לדיון, ומציין כי הגינה של ראש פינה שמשמשת כמודל אכן פתוחה לתושבים מכל האזור. יחד עם זאת, מספרים החברים, תושבים מתרשיחא למשל מרבים לגלות עניין בגינה ובפעילותה, אך עד כה איש מהם לא הצטרף גם אם הוזמן.
יום פתוח ביולי
כחלק מהכוונה להגדיל את מספר החברים יקיימו חברי הגינה יום פתוח ביום שישי 22.7. תושבים מהכפר והסביבה מוזמנים לבוא, להתרשם ולשאול שאלות. על שאלה אחת נענה כבר עכשיו: חברות בגינה הקהילתית עולה 100 שקלים לשנה, ומי שמעוניין בערוגה פרטית ישלם 40 שקלים לחודש.
אפשר גם לברר פרטים אצל המנהלת הילה בוקס, בטלפון 052-5709483.
