תרבות ותערוכות

משה ברם משלב אקדמיה, כתיבה, ארכיאולוגיה, ים, ציווליזציות ועץ. הרבה עץ. את עבודות הנגרות שלו אפשר לראות בבית המלאכה שלו במעונה
אמן מקומי / לידיה גרינפלד
משה ברם וכמה מעבודותיו

הראיון עם משה ברם מתקיים בבית המלאכה שלו במושב מעונה, על רקע קירקורים קולניים של תרנגולות בלול סמוך. בית המלאכה שוכן בסככה שהפכה למחסן והיא מלאה עד להתפקע כלים לנגרות, כולל מקצוע ענק ומסור סרט שעומדים בחוץ. ברם הוא גם מהנדס, גם נגר אמן וגם מסגר לעת מצוא.
הוא נולד בשנת 1951 בבית החולים הסקוטי בטבריה להורים שעלו ארצה מפולין אחרי קום המדינה. ״אבי היה מסגר ופסל״, הוא מספר. המשפחה התגוררה בצפת עד שעברה עם משה התינוק לקיבוץ עמיר, שם היה קיבוצניק עד גיל שמונה. אחר כך עברו לגבעתיים, בתקופה בעוד היו רפתות בתוך הערים. מתחת לחלונו פעו עגלים. כעבור שנתיים משה דיין, שהיה שר החקלאות, אסר על גידול פרות בתוך הערים. בשנת 1986 הגיעו משה ואשתו נחמה והמשפחה לכפר ורדים.
אחרי לימודי הנדסה בטכניון עבד בעיקר ברפאל. בשמונה השנים האחרונות עבד בישקר. ברם הוא מהנדס מכונות אבל ידו בכל: ״הפעילות שלי מתחלקת למלאכת כפיים, נגרות ומסגרות, וגם עבודת מחקר לדוקטורט״. הוא בשלבי סיום של עבודת הדוקטורט בנושא מבנה ספינות בעת העתיקה, בחוג לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה. הוא פירסם מאמרים בנושא וממשיך לפרסם גם היום.
הוא הגיע לארכיאולוגיה ימית מתוך אהבתו העמוקה לעץ, ומביא את ההיבט הטכני לארכיאולוגיה הימית, דבר די נדיר בתחום. הוא לא צולל, אלא מנהל עונות חפירה של צלילה. היתרון הוא ״שכל צוללן שמגיח מן הים ובידו ממצא כלשהו, מוסר לי אותו קודם כל. אני הראשון שבוחן את הממצא. זה כיף". הוא השתתף בשש עונות צלילה במעגן מיכאל, שבהן נחקרה ספינה מן המאה הששית.
בשנת 1980 החל לעסוק בעבודות נגרות, בעיקר נגרות שימושית. לדבריו, הבית שלו מלא בעבודות עץ: ״אשתי המעצבת ואני הנגר״. אני שואלת איך בגילו הוא מתחזק את המוטיבציה, והוא עונה: ״יש דרייב לעשייה. אי אפשר לשבת על התחת אז אני עובד. ההשראה באה לי בעיקר בלילה. כשיש לי רעיון למוצר אני מסתכל בפינטרסט, מקבל רעיונות ומתחיל לפתח אותו״.
ההתחלה הייתה צנועה – ״הייתה לי משורית ופינה של שולחן״, ובהמשך רכש כלים ושכר מחסנים במקומות שונים. לפני כשנה עבר למעונה, ליד הלולים. הוא מגיע לשם יום יום, לפעמים לחצאי ימים ולפעמים נשאר יום שלם. ברם כבר השתתף בירידים רבים ובפסטיבלים אבל היום הוא ממעט לעמוד בדוכנים. הוא בפייסבוק ובאינסטגרם, משם הוא מקבל פידבקים חיוביים וגם הקונים מגיעים מהפלטפורמות החברתיות.
״הכי כיף בעבודה בעץ, בעיקר עץ זית, זה שאתה מקבל גוש, פורס אותו ומתגלה לך עולם ומלואו. אז גם באים הרעיונות״. הוא מאוד אוהב עץ זית. הוא מתחיל מחומר הגלם, גזעים ושורשים שנראים כמו ערימה מפותלת ובלתי מזוהה. הוא מגלף עבודות קטנות כגדולות, פמוטים, מגשים, קערות, מעמדים לפסלים, מדפים ועוד. ״אני מייצר בלי הכרה״, הוא מצהיר. אין לו ויטרינה לתצוגה, העבודות נערמות מאחורי וילון.
ברם מבצע עבודות גם על פי הזמנה. למשל, עבור בחורה שביקשה לתת מתנה לחבר שלה, בנה גלשן באורך מטר. הוא אוהב עבודות כאלה, רואה בהן ׳אתגר׳. ״זה עובר מפה לאוזן", הוא מספר. "הכי כיף שאנשים מרוצים וחוזרים ומבקשים משהו שכבר רכשו״.
למשה גם עבודות שהן לאו דווקא שימושיות: כשהעץ מכתיב צורה, הוא זורם איתה. הולך לאן שהעץ לוקח אותו. כך בוקעות להן צורות בלתי צפויות, אמנותיות.

איך נחשפים: משה ברם בפייסבוק, טלפון 0546-500994, ואפשר להגיע כשרושמים בוויז משה ברם.

עבודות של משה ברם