גבול הצפון – שלושה תרחישים ריאליים

תהיה מלחמה עם החיזבאללה או לא תהיה? ואם לא תהיה, האם היישובים המפונים יחזרו? ואם יחזרו, באיזה שיעור? וכל מה שאולי יקרה, באילו לוחות זמנים?

התשובה לכל השאלות האלו תלויה בהמון גורמים: ישראל, החמאס, חיזבאללה, לבנון, איראן, ארצות הברית, עוד כמה מדינות כמו מצרים וצרפת, תושבי הצפון המפונים וראשי היישובים, תוצאות המלחמה בעזה והמשא ומתן על החזרת המפונים, התפתחויות פוליטיות בתוך כל אחת מהמדינות והארגונים המעורבים, וכרגיל גם ליד המקרה יכולה להיות השפעה משמעותית על ההתפתחויות.

אורנה מזרחי, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי שבאוניברסיטת תל אביב (ראו עוד על מזרחי במסגרת), נענתה לפניית עיתון א-לה כפר ומאפיינת שלושה (בעצם קצת יותר) תרחישים ריאליים לעתיד הקרוב.

תרחיש ההסדר

התרחיש האופטימי, נקרא לו כך, הוא הסדר מדיני. על פי התרחיש הזה מתישהו תיפסק הלחימה בעזה, ואז תושג הפסקת אש כלשהי עם חיזבאללה. כל עוד הלחימה בעזה תימשך, הסבירות להפסקת אש בצפון היא נמוכה, כי החיזבאללה קושר את הפעולות שלו היום למה שקורה בעזה. זה חייב להיות בהתערבות של גורמים אחרים, כמו היוזמה של האמריקאים עם השליח שלהם הוכשטיין, הצרפתים וגורמים אירופאים נוספים.

מה שעומד על הפרק הוא הפסקת אש מדורגת, כלומר קודם כל הפסקת אש כמו שהיה ב-1996 ב"ענבי זעם", אבל יהיה לזה המשך ותהיה הסכמה בין הצדדים לנהל דיון כדי להגיע לדחיקה של החיזבאללה רחוק מהגבול, ברוח החלטה 1701 של מועצת הביטחון, עם פריסה יותר משמעותית של יוניפי"ל וצבא לבנון לאורך הגבול. בתמורה יתחיל דיון בין לבנון וישראל על תיקוני גבול לאורך הגבול היבשתי.

ולמה זה תרחיש חיובי מבחינתנו? קודם כל כי האש נפסקת. שנית יש חזון להסדרה משמעותית יותר בהמשך, ושלישית נגיע להסדרה הזו אחרי שצה"ל כבר הגיע לכמה הישגים וחולל שינויים בשטח. כי מה שצה"ל עושה ממש בימים אלו, הוא מנצל את ההזדמנות כדי לפגוע ביכולות של חיזבאללה, בעיקר בדרום לבנון אבל גם יותר עמוק, כמו שתי התקיפות באזור צידון מתחילת השבוע.  בכך הוא מייצר מציאות חדשה לאורך הגבול, שנותנת קצת יותר ביטחון לתושבים כך שיוכלו לחזור הבייתה למציאות יותר טובה מזו שהייתה לפני ה-7 באוקטובר.

אני חושבת שאם בישראל יכירו בצורך לשנות את מרכיבי הביטחון הפנימיים, ואכן תהיה הבנה עם ממשלת לבנון על משהו יותר מוסדר ורחב, זה ייתן תחושת ביטחון לתושבים, והם יוכלו לחזור לבתים. בהסדרה כזו, שני הצדדים יוכלו לסמן לעצמם הישגים ומבחינתנו ההישג המשמעותי הוא מה שעושה היום צה"ל, שבפועל דוחק את כל הארגונים החמושים צפונה. אי אפשר לדחוק את כולם, חלק הם תושבי הכפרים, אבל לא נראה יותר בעין את העמדות של החיזבאללה, את הפרובוקציות ואת ההתקרבות לגדר. תתעצב מציאות חדשה, ואני מקווה שצה"ל יהיה מספיק חכם כדי לשמר אותה.

לסיכום, בתרחיש חיובי אנחנו מביאים חזרה את השקט לגבול, זה שקט יציב יחסית, אבל האיום המשמעותי של חיזבאללה לא הוסר, ונמשיך לחיות במין מאזן אימה הדדי – שקט שמותנה בהרתעה הדדית וקיום הסכמות. החסרונות הם שהחיזבאללה ימשיך לעשות את מה שהוא עושה, ולנסות לזחול חזרה לגבול. צה"ל, אני מקווה, ינסה למנוע זאת מהם, שכן אני פחות מאמינה ביכולות של כוח בינלאומי לעשות זאת.

לוח זמנים ריאלי-אופטימי הוא כמה חודשים, וזה יכול גם להתארך. זה מאוד מותנה במה שיקרה בעזה, וברמת הסיכון שייקח החיזבאללה, שכרגע לא מעוניין במלחמה. בזהירות אפשר להעריך שהחזרה ליישובים תהיה איפשהו ביולי-אוגוסט, כדי שבספטמבר ובתחילת שנת הלימודים התושבים יהיו כבר בבית.

תרחיש המלחמה

כרגע הדעה הרווחת היא שגם איראן וגם החיזבאללה לא מעוניינים במלחמה בעיתוי הנוכחי. יש לכך מספר סיבות, ובהן האיום האמריקאי, אובדן ההפתעה, ההיערכות הישראלית, פינוי היישובים, הנזק שייגרם ללבנון ולארגון עצמו והחשש של האיראנים ממלחמה אזורית.

ולמרות זאת, אנחנו עלולים להגיע לנקודת זמן שבה הם ישנו את דעתם, או שנתדרדר תוך כדי דינמיקה של מלחמה. הם עושים משהו, אנחנו מגיבים כמו עכשיו בצידון, או כמו החיסול בפעולה בנבטיה, והמצב מתפתח ללחימה רחבה יותר.

כך שתרחיש מלחמה יכול לקרות בשלושה מצבים: חיזבאללה ואיראן משנים את דעתם; נתגלגל למלחמה רחבה מתוך דינמיקה של הלחימה עכשיו, והאפשרות השלישית היא שישראל יוזמת מלחמה רחבה. ונראה לי שהכדור אכן יותר במגרש שלנו. היה מי שחשב שישראל כבר הייתה צריכה לצאת למלחמה עוד בתחילת המלחמה. על פי פרסומים שר הביטחון גלנט סבר כך, אבל עצרו אותו. זה כמובן יכול לעלות שוב בהמשך, או מתוך צורך פוליטי של גורם כזה או אחר, או מתוך רצון אמיתי לפתור אחת ולתמיד את הבעיה בצפון, לפגוע בחיזבאללה אנושות ולהחליט שאי אפשר לסבול יותר את מלחמת ההתשה.

מלחמה כזו תימשך כמה חודשים, היא תהיה קשוחה מאוד ולא רק לתושבי הצפון. גם לי בתל אביב יהיה קשוח. אני לא אוהבת להיכנס למספרים, אבל לפי הערכות מדובר על אלפי טילים, וזה יהיה פי כמה יותר הרוגים מאשר מול החמאס. יש לחיזבאללה אמל"ח מאוד משוכלל ויכולות משופרות, פי עשרה יותר מאשר ב-2006. זה לא סתם מספר. הכוח הצבאי של החיזבאללה מתבטא בטווח ובדיוק של הטילים, בכטב"מים, וגם ביכולות חדירה של כוח רדואן.

זו הולכת להיות מלחמה לא קלה. אם צה"ל ייכנס ויבצע תמרון קודם, זה יהיה פחות קשה.

בתרחיש של מלחמה קשה מאוד לדעת מתי ניתן יהיה לחזור ליישובים המפונים.

תרחישי הדשדוש

בין שני מצבי הקיצון הללו, מצביעה אורנה מזרחי על שני תרחישי ביניים מרכזיים.

מזרחי: תרחיש אחד הוא עוד חודשים רבים של דשדוש ומצב של לחימה מוגבלת כמו היום. אין בישראל החלטה לצאת למלחמה אין בחיזבאללה החלטה כזו, ולא מצליחים להגיע לאיזושהי הסדרה או הפסקת אש. זה יכול לקרות גם בשל התארכות המלחמה בעזה, ולפי מה שאני רואה ייקח עוד קצת זמן בעזה להשיג את מה שאנחנו רוצים. זה תלוי גם בשעון העצר האמריקאי ובגורמים נוספים. כך שקיים תרחיש ריאלי בו הלחימה בעזה – ובמקביל הלחימה המוגבלת בצפון, נמשכים עוד חודשים ארוכים, ובמצב כזה ברור שהתושבים במפונים לא חוזרים ליישובים שלהם.

תרחיש ביניים נוסף הוא שמגיעים כאילו לאיזושהי הבנה, אבל זו מציאות לא יציבה. במציאות כזו חיזבאללה עושה פה ושם פרובוקציות, אפילו קטנות, צה"ל מגיב, ושוב מתפתחת דינמיקה של חוסר יציבות לאורך הגבול. תרחיש כזה יכול לקרות גם אחרי שהתושבים חוזרים ליישובים, ואז נמצא את עצמנו שוב במציאות של חוסר יציבות מתמשכת.