מסעדת בית הצייד בגוש חלב חוגגת חמש שנים, ולרגל ציון הדרך השיקה תפריט בשרים חדש וגם שלושה סוגים של "יין הבית". זו סיבה מספיק טובה להיענות להפצרותיה של היחצ"נית הנמרצת, ולנסוע מזרחה עם חברי הקרניבור שמבין בערב חיובי של אמצע שבוע.
לשנינו זהו איננו הביקור הראשון במסעדת הבשרים של באשיר סולימן. היינו כאן במסגרת המדור, וגם באופן פרטי, והחוויה הייתה טובה עד טובה מאוד. כעת, כך התרשמנו, עולה המסעדה שלב נוסף, מוסיפה פה, משייפת שם, מתחדשת ומשפרת. זה ניכר גם בדברים הקטנים, כמו צלחות שמוחלפות בלי שנבקש, מים שמתחדשים וטקסים קטנים וחביבים (שעל אחד מהם אולי עדיף לוותר, על כך בהמשך).
אנחנו מתיישבים לשולחן עם קערת הבוטנים שמחכה לנו, מפצחים במתינות ומתמסרים להמלצות של בשיר והצוות. "זה לא רק אתם", מבטיחים לנו, "רבים מהסועדים מזיזים את התפריט הצידה ופשוט מבקשים שנגיש". אנחנו פותחים ביינות של המסעדה, כשחברי מקליל עם הרוזה (חביב) ואני קופץ ישר לקברנה סוביניון, שהיה טעים מאוד. עוד בליין היינות יין לבן מזן וינה, שלא טעמנו הפעם.
לשולחן זורמים שני סלטים טובים (גרגיר ושנקליש, שניהם טריים, מאוזנים וטעימים וגבינת השנקליש כיפית במיוחד), ומיד אחריהם פתיחים בשריים: ברוסקט עם טרטר ופרמזן – כיף גדול, פיקניה מהמעשנה מלוה בקונפי צ'ימיצורי – אחת מפסגות הארוחה, נקניקיות צ'וריסטס ומרגז – מהטובות שטעמנו, ולחמעג'ון עם בשר בתיבול קבב – פשוט, נכון וטעים.
בין לבין אנחנו מגלגלים שיחה עם בשיר, איש עם שפם מעורר קנאה, עיניים טובות והמון תשוקה לבשר. הוא מסביר לנו על הזנים השונים של העגלות, על כך שיש עונתיות גם בבשר, ועל העדרים איתם הוא עובד. כל הבשר שלו, הוא מספר, מגיע מעדרים ספורים שגדלים באזור, והוא בוחר את העגלות לבשר בעצמו.
למנה העיקרית בחרנו נתח טי-בון ענק של עגלה מזן הולשטיין, כשאת זן הסימנטל נדגום באחד הביקורים הבאים (ויהיו כאלו). הבחירה נעשית אי שם באמצע העבודה על הפתיחים, כדי שיהיה מספיק זמן צלייה, כולל מנוחה קלילה לקראת האתגר. הנתח מוגש ברוב טקס, ולאחר מספר דקות המלצרית חותכת ממנו נתחים. הבשר, על כל חלקיו, פשוט מעולה. עסיסי, שומני במידה, ומלא טעמים.
החיתוך המוקדם קצת גרם לביסים האחרונים להתקרר. לא נורא, אבל באופן אישי אני מוכן למאמץ של חיתוך הבשר בעצמי לטובת עוד קצת חמימות בביסים. כך או כך, הנתח חוסל עד העצם, ולמרות שמדובר בנתח ענק (מעל קילו בוודאות) נראה לי שיכולנו להתגבר על עוד כמה מאות גרמים.
גם הקינוח היה טעים. לצד ליאלי בירות המסורתית, שהייתה טובה מאוד, הוגשה עוגת קונטסה, שממש לא מזכירה בטעמה את המכונית העממית מהסבנטיז (סליחה, כמי שגדל באותן שנים לא יכולתי להתאפק). בצק וקרם שחוגגים בהם חמאת בוטנים, קוקוס, שוקולד ותערובת פיסטוקים ומיני פיצוחים, הם סיום הולם לארוחה משביעה, טעימה וחווייתית.
המקום מעוצב כבית ציידים, הרבה עץ, את קליפות הבוטנים אפשר ומומלץ להשליך על הרצפה, ובקיץ אפשר לשבת גם במרפסת החיצונית. המחירים סבירים מאוד בטח ביחס לתמורה. סט פתיחים לזוג למשל יעלה 80 שקלים, ומנות עיקריות יעלו 260-350 שקלים לזוג, תלוי בנתח ובמשקל.
לא מצאנו מי יודע מה פתרונות לצמחוניים, אבל חובבי הבשר יחגגו פה.
מסעדת hunter house (בית הצייד), בכניסה לכפר גי'ש. פתוח 7 ימים בשבוע 12:00-23:00, טל' 04-8722708; 052-6621001.
—
* הכותב וחברו היו אורחי המסעדה
