אנשי ונשות הטנקים

בדרך כלל עצמת ההשפעה של ההפגנות טמונה בהיקף המסה שלהן.
בתוך המסה הזו, שלא פעם נואמים בה אנשים ידועים, הן פוליטיקאים והן אזרחים חפים מכל עסקנות פוליטית, שהחליטו לא לשתוק (ואי אפשר שלא להזכיר כאן בהערכה רבה את ד"ר שקמה שוורצמן-ברסלר, הפיזיקאית ממכון ויצמן מיוזמי מחאת הדגלים השחורים), בולטים לעתים דווקא אנשים אנונימיים, לעתים מבלי שהתכוונו לכך. ודווקא מהם יכולה לנבוע השפעה ולפחות השראה לא מבוטלת.
הלהט הניבט מעיניהם, משלטיהם ואפילו רק מדרך העמידה של המפגינה או המפגין מקנים השראה להמשך המאבק.
דוגמה שלא תישכח בקרב הבוגרים יותר שבינינו הינה עמידתו של אותו בחור סיני צעיר בכיכר טיינמן בבייג'ין ביוני 1989, למחרת הפגנת המחאה הענקית שהתרחשה שם (בסין כל דבר בעצם יהיה ענק). אותו מורד אלמוני התייצב לבדו מול טור של טנקים וחסם את דרכו. ולא רק זו, הוא גם עלה על הטנק הראשון ושוחח עם החייל שעמד בצריח. לאחר מכן נעלם כלעומת שבא. אותו מורד, שפעל באופן יוצא דופן, נותר עד היום אלמוני ולימים יכונה "איש הטנק" (למרבה הצער המחאה התקיימה אז כשהשלטון הסיני ממילא כבר היה לחלוטין בלתי דמוקרטי ובשל כך כנראה לא נשאה פרי).
מי יהיו אנשי הטנקים (זו כמובן מטאפורה בלבד) במחאה שלנו? האם יהיו כאלה בכלל? בכל מקרה תמיד יש מוחים ומוחות אנונימיים שבולטים בייחוד שלהם. חלק מהם ניסיתי לתפוס בעדשת המצלמה שלי.