אני מנסה להבין את הצד השני, למצוא את ההנמקות האמיתיות לכך שהרפורמה של לוין, רוטמן, נתניהו (והיא לגמרי שלו, כן?) ושותפיהם באמת טובה למדינת ישראל. להפתעתי, אני מוצא נימוקים כאלה. אלא שהמדינה הזו, שהרפורמה טובה לה, איננה בשום אופן מדינה דמוקרטית וחופשית שאני מעוניין לחיות בה, ולראות את ילדיי מתבגרים בה ומקימים בה משפחה.
הנה כמה מסקנות שאני, האזרח הקטן כץ, הגעתי אליהן כשאני בוחן את המצב ולומד אותו כמיטב יכולתי הדלה:
- קברניטי הרפורמה מעוניינים בשלטון נטול בלמים ואיזונים. בעברית עממית: הם רוצים לעשות מה שבא להם, בלי שאף אחד יוכל לעצור אותם.
- המניעים שלהם פסולים, וכוללים תערובת של מילוט בכירים מאימת הדין, ורצון להשליט במדינה את תפיסתם הדתית והלאומנית באופן שלא ניתן יהיה לשנותו בעתיד.
- הדרך שלהם פסולה. באבחת סכין, בלי הידברות עם שום גורם שלא חושב בדיוק כמותם, בלי גופים מקצועיים שיבחנו את הרפורמה, בלי שום היסוס או נכונות לשמוע ביקורת. זוהי דרך דורסנית של מנהיגים אטומים, יהירים ומנותקים.
- הרפורמה עצמה, על כל אחד מחלקיה בפני עצמו ובוודאי כמקשה אחת, היא פסולה, מסוכנת, והופכת את ישראל למדינה לא דמוקרטית ולא חופשית בהמון מובנים. כן, יש מסקנות שצריך לומר פעמיים ויותר. אם הרפורמה תעבור, הדמוקרטיה הישראלית עברה מהעולם.
- הדעות, הרצונות והצרכים שלי ושל בני משפחתי לא מעניינים בכלל את ממשלת ישראל ותומכיה. דעותיי אחרות משלהם, ולכן אני מוגדר קטגורית כאויב. לא רק שלהם, כאויב העם. העובדה שאני ובני משפחתי משלמים מיסים, לחמנו במלחמות, איבדנו חברים וקרובים וגם חלקים מגופנו ונפשנו, לא הופכת אותנו בעיניי חברי הממשלה ומפלגות הקואליציה, לכאלה שיש להתחשב בצרכיהם ובדעותיהם אפילו טיפונת.
- כבר לא מדובר במחלוקת שניתן לחיות לצידה. במקרים רבים המחלוקת היא שנאה עמוקה. כבר אי אפשר להפטיר "זה רק ברשתות החברתיות". השנאה והתיעוב מתבטאים גם בדברים פומביים שנושאים ראש הממשלה, שריו ורבים מתומכיהם.
- אני מודה: גם אני מתחיל לחוש תיעוב לא מבוטל כלפי רבים מחברי הממשלה והקואליציה, וגם כלפי חלק מעושי דברם ותומכיהם. לזכותי אומר, התיעוב שלי איננו עיוור. הוא תמיד מנומק. ישנם רבים, אנשי ציבור וחברים, שחושבים לגמרי אחרת ממני ואני עדיין יכול לחוש אליהם אהבה גדולה.
- מדברים על קרע בעם, פגיעה באחדות ומלחמת אחים אפשרית. לצערי ולחרדתי זה נראה לי לגמרי ריאלי. האחריות איננה של שני הצדדים. היא מאה אחוז מוטלת על הצד ששולט כיום במדינה. הוא זה שחולל את הקרע והעמיק אותו במעשים ובהתבטאויות, והוא זה שבכוחו למתן את הקרע.
- אני לא בטוח לגבי החלק האחרון של המשפט הקודם. יתכן שהקרע כבר לא ניתן לאיחוי, שכבר לא ניתן לגשר על הפער ועברנו את נקודת האל חזור. אם זה המצב, המדרון שבפתחו אנחנו נמצאים הוא תלול וחלקלק.
