אמן מקומי – צפריר אכד

הדיאלוג שלי עם זית

צפריר אכד, איש חינוך ואמנות, נע בטווח שבין עבודות עץ לריקמה תימנית

אישי וקריירה

צפריר אכד נולד בשנת 1956 בשכונת שעריים ברחובות, לזוג הורים ילידי הארץ.

הוא בעל תואר ראשון בלימודי ארץ ישראל ממכללת אורנים, ותואר שני במינהל חינוכי וחינוך מטעם קורס מנהלי בתי ספר של דרבי. השתלם בריכוז השתלמויות מורים בתחום ארץ ישראל (אורנים) וכן באבחון וטיפול בגישה נוירו התפתחותית (מכון רמי כץ). רוב חייו עסק בחינוך. נשוי לג'וסלין, יש לו שלושה ילדים והוא גם סבא, בלי לומר לכמה כי "נכדים לא סופרים".

הסיפור שלי

צפריר אכד מקבל את בן עמי הצלם ואותי במאור פנים, ומוביל אותנו לביתו המלא בעבודותיו. והן רבות, העבודות, ומקיפות מספר טכניקות: ציור על עץ, רישומים, ציורי שמן, הרבה פיסול בעץ ואפילו עבודות ריקמה.

הוא למד בכפר גלים, שם גם הכיר את ג'וסלין אשתו. לאחר השירות הצבאי בגולני לימד בכפר הנוער מאיר שפיה, ריכז שם את החווה הלימודית ושימש כמדריך חברתי בקבוצות הנוער בפנימייה. משם עברו בני הזוג למושב נעמה בבקעת הירדן, חדורי רוח חלוציות. בנוסף לחקלאות בבקעה, עבד בחברה לפיתוח בקעת הירדן. הפרויקט הגדול של החברה היה להכשיר את השטחים מעבר לגדר המערכת, כדי ליצור שטח ירוק בין ישראל לירדן מתוך כוונה שמהלך זה יעודד ויקרב את תהליך השלום. מדי יום היה פותח את שער הגבול ויורד עם חיילי הנחל לעבד את השטחים החקלאיים מעבר לגדר. פרויקט זה, הוא אומר, סייע מאוד לתהליכים המדיניים שהביאו בסופו של דבר לשלום עם ירדן.

כשעזבו את הביקעה ועברו לצפון, לימד במוסד חינוכי נעמן (בית הספר של הקיבוצים עין המפרץ, כפר מסריק ויסעור). לכפר ורדים הגיעו בעקבות מודעה בעיתון בה למדו שהמקום קולט משפחות. "הגענו, ומיד התאהבנו במקום ורכשנו מגרש. בוועדת הקבלה הודיעו לנו שבמידה ונתקבל, נהיה הזוג הצעיר ביותר בכפר. מאז הכל היסטוריה".

ב-1984 נרכש המגרש ונבנה הבית. בחצר הייתה פינת חי גדולה, עד שהגיעו שכנים. בכוחות משותפים עם יעקב גבע ז"ל, שהיה מנהל בית הספר קשת, נבנתה פינת החי בחצר בית הספר והחיות עברו לשם. במקביל התחיל נורמן בבניית הצריף, שקומתו העליונה שימשה כיתת לימוד, וקומת הקרקע הייתה ביתם של זגור התיש והחמור. אחר הצהריים שימשה כיתת הלימוד כמקום התכנסות של חוגי סיור, שאותם ריכז צפריר.

בשנות ה-90' עשה צפריר שינוי והתחיל ללמד של"ח וידיעת הארץ. הוא לימד ב"עמל" נהריה, בבית הספר האזורי גליל מערבי, במשגב ובבית הספר על איזורי תפן. במקביל ריכז השתלמויות מורים בתחום של ידיעת הארץ. בשנת תשע"ו זכה בפרס חינוך  לידיעת הארץ ע"ש פרופ' זאב וילנאי.

היצירה

במשך כל השנים האמנות והיצירה היו חלק בלתי נפרד מצפריר. בבתי הספר היה יושב בזמן ההפסקות ורוקם ריקמה תימנית (חלק מעבודות הריקמה יוצגו בתערוכה בחדר הישיבות של המועצה).

לפני ארבע שנים עבר מספר ניתוחים בכף הרגל, ומשרד החינוך הוציא אותו לפנסיה מוקדמת. צפריר הפך את הלימון ללימונדה. הרוח שהביאה אותו לנדוד ברחבי המולדת באהבה שינתה כיוון, והחלה נושבת פנימה לטובת חיבור אל העץ והחומר. כיום מקדיש את רוב זמנו ליצירה ואומנות. במפגש עם עץ הזית צפריר מעבד אותו ו"מגלה את מה שהעץ מרשה לי. יש בינינו דיאלוג".

צפריר מפסל בעץ, יוצר קערות, מעטר את העץ בצריבות מיוחדות ויוצר פסלים וכלים. בנוסף לעבודות העץ, צפריר רוקם, מצייר על חלוקי נחל, מצייר בשמן, רושם, עוסק בציור כפרי ומנסה כמעט כל טכניקה שהוא פוגש.

איך נפגשים

צפריר מתגורר ברחוב חירם 11. לתיאום ביקור: 052-6899265, zaccad@bezeqint.net.