בעיתון הקודם כתבתי על מספר פספוסים של המועצה המקומית כפר ורדים: גולדן וילג׳, שהמועצה נמנעת באופן שיטתי מלהתערב בבעיות הבנייה והאיכלוס של דייריה; בעיית מעגל התנועה שלא נבנה בכניסה לכפר; הזיכוי ממס שראש המועצה לא הצליח להשיג; והתוכנית האסטרטגית שהושקה בחגיגיות, אך סופה שנקברה קבורת חמור ולא זכינו לדון בממצאיה.
היבט מדאיג נוסף בהתנהלות המועצה הוא חוסר שקיפות. שקיפות פירושה שהתושבים שותפים לפעילות ביישוב, ושותפים בהחלטות שמקבלת המועצה.
באתר המועצה מופיעה ׳זירת השקיפות׳: "זירת השקיפות היא הבסיס לאמון בין המועצה לתושבים – מה שאנחנו עושים למענכם גלוי וחשוף לכל", כתוב שם. על בסיס הצהרת השקיפות מצופה שהמועצה תציג לתושבים את דיוני הוועדות והחלטותיהן. נכון לינואר השנה היא לא עשתה זאת.
פירוט הפרוטוקולים ו/או התכנסויות האחרונים בוועדות החובה: ועדת ביקורת, תאריך אחרון 22.6.2022. ועדת מכרזים 6.2019. ועדת מל"ח, 7.6.2021. ועדת ביטחון, 15.9.2019. ועדת ערר לארנונה – אין פרוטוקולים. ועדת הנחות – אין פרוטוקולים. ועדת הנצחה 20.6.20.
התכנסויות אחרונות בוועדות הרשות: ועדת בינוי ותכנון, 29.1.2023. ועדת איכות הסביבה, 9.8.2022. ועדת חינוך, 13.10.2021. ועדה למאבק בסמים ובאלימות, 11.1.2022. ועדת תימרור 8.2022. ועדה לבחירת שמות רחובות – אין פרוטוקולים.
לפי הכתוב באתר, התוכנית האסטרטגית הוצגה בשנת 2023. אין ציון של מועד ה׳הצגה׳ ולא היה דיון בקהילה לאחר הצגתה.
כאמור, שקיפות או שיתוף הציבור הוא כלי חשוב למשילות מקומית, במיוחד אם הציבור ער ומגיב. בפרוטוקולים שבאתר המועצה אין מקום להגיב על הנאמר. המצגת על הפארק האקולוגי, למשל, עוררה הסתייגויות רבות, אך ראש המועצה בחר שלא להגיב.
פרויקטים שביצעה המועצה לא הובאו לידיעת הציבור, כגון שביל המייסדים. כשהתברר שהיקף ההרס בהר דפנה גורר מחאה חריפה, הופסקו העבודות ושונו הדרישות, אך הציבור לא עודכן. לפרויקטים כאלה אין זכר באתר המועצה, והתושב אינו יכול להבין את אופן קבלת ההחלטות.
במקרה של מועדון הזהב, ראש המועצה זימן בדחיפות את עליזה כץ, חברת ועד, ומסר בידיה מצגת של המבנה המיועד לחנות סיפורי בדים, שיוקם בצמוד למועדון, כחלק או כתנאי לתוכנית להרחבת המועדון. בפגישה (החשאית?) נכחו רק מנכ״לית המועצה ומהנדס המועצה. בעקבות המחטף, חלק מהפעילים בצוות החשיבה חתמו על מכתב לאייל שמואלי שעיקרו מחאה על כך שהציבור לא שותף בהחלטות. המכתב הופץ בכל תיבות הדואר בכפר.
בעקבות המכתב הואיל ראש המועצה לזמן ישיבה עם הפעילים ועם חברי ועד המועדון. בישיבה רבת המשתתפים התלונן אייל שמואלי מרה על המכתב שהופץ בציבור והצהיר שהוא ׳נעלב׳. הוא חזר כמה פעמים על המלה נעלב בהטיות שונות והישיבה הפכה לזובור נגד הפעילים. שמואלי הגדיל לעשות כאשר ביקש מהחותמים שיתנצלו בכתב.
מכתב התנצלות והתרפסות נוסח בעמותת גיל הזהב ונראה שהצליח לפייס את נבחר הציבור הפגוע. אבל תוכנית הרחבת מועדון הזהב לא קודמה (ההרחבה אושרה במועצה זמן רב קודם). גם חנות יד שנייה לא עברה למשכן חדש. רק אצל הפעילים נותרה תחושה קשה שראש המועצה עשה מהם צחוק ושהייתה כאן סתימת פיות רבתי.
גם ועדת איכות הסביבה הפכה לזירת התגוששות עם הראש: זוהי ׳ועדת חובה׳ ועליה להתכנס לפחות ארבע פעמים בשנה. על פי הפרוטוקולים שפורסמו הוועדה התכנסה פעמיים בשנת 2019, פעמיים בשנת 2020, שלוש פעמים בשנת 2021, ופעם אחת בשנת 2022. בשנת 2023 אין פרוטוקולים ולא ברור אם התכנסה.
בעיות סביבה שונות הועלו בישיבות המעטות של הוועדה. למשל, התקנת פאנלים סולאריים על גגות מבני הציבור בכפר, בדומה לנעשה ברשויות מקומיות שכנות. בתחילת הקדנציה, העלו מספר חברים את הנושא, שיתרום להגדלת הכנסות המועצה וגם יספק אנרגיה נקייה. ראש המועצה ענה שהנושא אינו בסדר העדיפויות שלו. בשנים 2020 ו-2021 ביקשו אותם חברים לחזור ולדון. בעלי מאיר גרינפלד ז"ל הכין תוכנית עסקית לפיה אין המועצה חייבת בהשקעה כספית, אלא שההלוואה הבנקאית שתינתן לפרויקט תוחזר מרווחי החשמל המופק, וגם אחרי ההחזרים, יישארו בידי המועצה רווחים נאים. בכנס ההסברה במארג ראש המועצה דיבר, אך סירב להתחייב.
בתחילת 2023 יעקב סלע, תושב הכפר, נרתם לקידום התקנת פאנלים סולריים. הוגשה הצעה משופרת אך הדיון במועצה נדחה פעם אחר פעם, עד שבוטל.
לאחרונה נודע שהמועצה הצביעה בעד שכירת שירותיו של יועץ מומחה בתחום. נראה שלקראת הבחירות החליט ראש המועצה שכדאי לו ללכת על זה.
בחודש אוגוסט 2021 ביקש הלל גלזמן, חבר בוועדה, להעלות לדיון את נושא הניקיון בכפר, כולל במרכז המסחרי. הוכנה מצגת. קרן אדיב-דרוקמן, יו"ר הוועדה, קבעה דיון לתאריך 4.8.2021. לפני הישיבה הזהירה היו״ר את גלזמן שלא יוכל להראות את המצגת מאחר שהזמין שתי דיירות מהגולדן וילג׳ שיתארו מפגעים באזור שכונתן. אדיב טענה שנוכחותן אינה חוקית מאחר שישיבות הוועדה הן סגורות(!). הישיבה פוזרה. מאוחר יותר פוזרה הוועדה כולה, משום שהיו״ר גילתה(!) שהרכב החברים בה אינו חוקי. מאיר גרינפלד ז"ל והלל גלזמן, שהיו פעילים מרכזיים וגם ראשי המאבק נגד טורבינות הרוח ליד כפר ורדים, פוטרו לאלתר כמו גם יתר החברים, הכל בברכתו של אייל שמואלי. היום קרן דרוקמן היא מספר שתיים בסיעתו התכליתית של אייל שמואלי.
