כפר ורדים והסביבה ׀ מקומון ׀ א-לה כפר ׀ עיתון הגליל | אתר ראשי | טוביה 208

טוביה ארז

הסַפָּר

כדי להתקרב אל הראש שלי עם מספרים או תער, צריך להשתתף בתכנית הריאליטי הפרטית שלי "בחר לך סַפָּר"

גיליון 208, יוני 2012

 

ליברליות ושמרנות הם שני חלקים של אותו שלם. למרות שאני מחזיק מעצמי ליברלי ואפילו קצת אנרכיסט, אני מאד שמרני בנושאים מסוימים.

למשל רופא שיניים וסַפָּר אני לא מחליף. אני מרגיש רגוע כאשר אני יודע שהם תמיד מחכים לי ולכן גם נשאר נאמן להם במשך שנים רבות.

כאשר עברתי לפני שנים רבות מתל אביב לחיפה ללימודי ההנדסה בטכניון, המשכתי לנסוע פעם בחודש לסַפָּר הוותיק שלי בתל אביב. זה שסיפר אותי מגיל 12. הוא היה היחידי שאיתו יכולתי לשוחח על כדורגל ועל פוליטיקה. הסַפָּר בדרך כלל דיבר ואני הנהנתי בזהירות בראשי כדי לא להיחתך.

לאחר סיום לימודיי עברתי להתגורר בנהריה. המרחק לסַפָּר בתל אביב היה גדול מידי והנאמנות ביקשה להתחלף בנוחיות. חקרתי וחרשתי את כל העיר הצפונית, ערכתי טבלאות ורישומים עד אשר בחרתי בסַפָּר חדש. בחור רזה וגבוה שהמספרה שלו הייתה ממוקמת בצריף קטן ברחוב הראשי. תכונה מיוחדת הייתה לסַפָּר, הוא היה חירש אילם. חשבתי לתומי כי המגבלה הזאת תמנע ממנו לשוחח על נושאים ברומו של עולם, אך לשמחתי טעיתי. הסַפָּר אהב מאד לשוחח, אבל מאחר שהיה חרש אילם נהג לדבר בתנועות ידיים מהירות. אני מצידי הסכמתי לכל מה שאמר היות שבידו האחת אחז מספריים ובידו השנייה תער. כל אי הסכמה מצידי סיכנה את אוזני. ואז הגיע רגע המבחן, האם הוא נאמן כלפיי כפי שאני נאמן לו.

עקב אבל במשפחתי לא התגלחתי ולא הסתפרתי במשך חודש ימים. בתום חודש האבל פסעתי בשדרות הגעתון היישר למספרה. מצטער, אמר לי הסַפָּר, אני לא מגלח רק מספר. זה בסדר אמרתי, אני מתגלח תמיד בבית אבל הפעם זה מקרה מיוחד, זקן של אבל וכלי הגילוח בבית לא מספיקים. פה צריך תער, הוספתי. לא חשובה הסיבה, ענה לי, אצלי זה עקרוני. אני לא מגלח, רק מספר. ניסיתי עוד שכנוע. למה אתה מצפה, שאלתי, שאסתפר כאן ואתגלח במקום אחר? כן, ענה והושיב לקוח אחר על הכסא, עטף אותו בחלוק לבן והחל לספר.

הרגשתי כאילו שפכו עליי דלי של מים קרים. צעדתי מבולבל ברחובות העיר מחפש מטרה. ואז ראיתי אותה, מספרה מוצנעת בפינה צדדית. נכנסתי פנימה. המספרה הייתה ריקה ועל אחד מהכסאות ישב אדם מבוגר ועיין בעיתון "לאשה". שלום, אמרתי, אתה גם מגלח? בוודאי, השיב הסַפָּר, עם תער. שקעתי בכסא באנחת רווחה. תספורת וגילוח, ביקשתי. עצמתי את עיניי והתמכרתי לידים החזקות של יוסף הסַפָּר.

כך התחיל הקשר החדש שלי עם יוסף. בינתיים עברתי להתגורר בכפר ורדים, אולם המשכתי במסורת השמרנית שלי ופעם בחודש ירדתי לנהריה לקנות גרעינים ולבקר את יוסף.

אני זוכר את היום ההוא כמו אתמול. כהרגלי נסעתי לנהריה. בתום סיבוב של סידורים מיותרים צעדתי נמרצות לכיוון המספרה. כבר מרחוק הבחנתי כי דבר מה אינו כתמול שלשום. התקרבתי בזהירות. הדלת הייתה סגורה ועל הדלת היה מודבק דף נייר ועליו כתוב דבר מה. ליבי דפק כמו משוגע וחיכיתי לגרוע ביותר. התקרבתי עד מטווחי קריאה. על המודעה היה כתוב בכתב יד: "יצאתי לפנסיה". עולמי חשך עלי. כעסתי מאוד על יוסף. כיצד העז לנטוש אותי אחרי 10 שנים בלבד, וזאת ללא התרעה מוקדמת? מה אעשה כעת? אצל מי אפקיד את מיטב תלתליי?

החודשים הבאים עברו עליי בתכנון וביצוע כמו מבצע צבאי. הייתי נחוש לא לחזור על טעויות העבר. בניתי פרופיל נדרש לסַפָּר חדש, ורשמתי את התכונות הנדרשות:

  1. בעל מקצוע, כזה שמבין מיד מה מתאים לי.
  2. צעיר, כזה שילווה אותי עד השערה האחרונה שלי.
  3. המספרה קרובה למקום מגוריי.
  4. בן שיחה מעניין ובעל תנועות ידיים עדינות (לשמור על האוזניים).
  5. ליד המספרה יש בית קפה, שם אפשר להמתין לפני או להירגע אחרי.

כאשר הגעתי אליו תלתליי כבר צמחו פרא. המספרה שלו הייתה במרכז העיר מעלות, קרוב לכפר ורדים, ולידו שני בתי קפה. התיישבתי על הכסא ואמרתי: קצר בבקשה. אלון הניח בתנועה עדינה סינר בד לבן מתחת לצווארי. תנועות הידיים שלו, שהחזיקו מספרים ומסרק, היו כמעט בלתי מורגשות. השקט ריחף באוויר. סיימנו, אמר לאחר כעשר דקות.

ליבי דפק בחוזקה. הרכבתי את משקפיי והבטתי במראה. חייכתי והחלטתי. אלון עובר לשלב הבא בתכנית הריאלטי הפרטית שלי "בחר לך סַפָּר".

ספרתי את הימים עד לפעם הבאה. לאחר חודש ימים מיהרתי שוב למספרה. אלון כבר זיהה אותי ובירך אותי לשלום. התיישבתי על הכסא, סינר מתחת לצווארי, אלון עומד מניף בעדינות את כלי עבודתו. התחלנו לשוחח על גמרא, קבלה, פילוסופיה, אבולוציה. המילים עברו אחת ליד השנייה, לא כל כך נפגשו, אבל הייתה שיחה. סיכמנו לא להסכים אבל להמשיך ולהחליף דעות בפעם הבאה.

חזרתי הביתה ועברתי שוב על רשימת התכונות. בעל מקצוע – כן, צעיר – כן, מספרה קרובה גם כן, ובית קפה ליד המספרה – אפילו שניים.

הכל נראה מושלם מידי. הרגשתי כאילו משהו חסר ולא ידעתי מה. המשכתי ללכת לאלון מידי חודש אבל לא הייתי שקט.

לפני כחודשים היה אבל במשפחתי. במשך חודש ימים לא הסתפרתי ולא התגלחתי. בתום חודש האבלות התלבטתי האם להוריד את הזקן לבד או ללכת לבעל מקצוע. זכרתי מה שקרה בפעם הקודמת, לפני כ-20 שנה. ידעתי שההחלטה יכולה להרוס את כל מה שנבנה. מהסס התיישבתי ליד השולחן וטלפנתי. הוא ענה מיד. זה אני אמרתי, טוביה מכפר ורדים. מה נשמע, אחי, ענה לי אלון, שמח לשמוע את קולי. רציתי לשאול אותך אמרתי, אני קם מחודש של אבל בו לא התגלחתי. האם תוכל גם לגלח את זקני? בוודאי, ענה אלון ללא היסוס והוסיף: ואפילו עם תער.

מצאתי סַפָּר לחיים.

  

הכותב חבר בתנועת כפר ורדים ירוק

לתגובות tuviae@netvision.net.il