כפר ורדים והסביבה ׀ מקומון ׀ א-לה כפר ׀ עיתון הגליל | אתר ראשי | סוף עידן התמימות. ההורית

סוף עידן התמימות. ההורית

מה צריכים הורים לעשות לנוכח שטף התכנים המיניים אליהם נחשפים ילדים מגיל אפס? לדבר איתם מגיל אפס

כן, בקרב עמי אני חיה. בקרב הורים, כמוני, החרדים לאובדן תמימותם של ילדיהם.

לעזאזל עם התקשורת, מה? השפעת האינטרנט, תכנים מיניים בוטים ותת הכרתיים כאחד השוטפים את ראשי ילדינו.  אנו צוברים הרבה ביקורת, הרבה קושי ובעיקר חוסר אונים. מה עושים עם זה? האם באמת אפשר למנוע חשיפה זו? מה השפעתה? מתי  בכלל לדבר עם ילדינו על מין? מיניות? יש טעם בכלל ("הם יודעים יותר מאיתנו")? ועוד שאלות ותהיות לא פשוטות. כי המדובר ביקרים לנו מכל ובנושא שהכי קשה לשוחח עליו. במיוחד עם צאצאינו (והורינו).

לא אוכל לרדת לשורש כל תהיה ותהיה. לכל גיל תהיה התשובה אחרת, תלויית תרבות וערכי המשפחה עצמה. כן אומר ואדגיש שהגילאים הקריטיים הינם מהלידה (כן כן) עד גיל ארבע. בתקופה זו, הפרה-ורבלית, מתקבע כמעט סופית דימויו המיני העצמי של האדם. כמובן שיש המשך לאחר מכן, וישנם דברים שניתן "לתקן", אבל כבר רק בקטנה. אפשר כן למזער השפעה חיצונית מזיקה.

זה אכן נכון. גיל החשיפה לפורנוגרפיה מפורשת וקשה ירד דרמטית מאז פרץ לחיינו האינטרנט. ואין ספק לגבי השפעותיו המזיקות. לא על כך ארחיב, אלא על "מה לעשות". ובכן, אחיי ההורים – אתם נקראים לדגל! אין לנו את הפריבילגיה לצקצק בלשון ולהיות מזועזעים בלבד. אנחנו צריכים לפעול. בעצמנו. אפילו שמביך. בגלל שמביך. בגלל שאין ברירה אחרת להורה אחראי.

כי הורה שלא ישוחח ויתווך את ה"מציאות" האלקטרונית החיצונית אל הקרקע האנושית, הערכית, המשפחתית והתרבותית שלו – כאילו מפקיר את חינוכו של הילד לכל חבר בן גילו במקרה הטוב, או לסרט פורנוגרפי במקרה הרע.

אז באיזה גיל? מגיל אפס. כשהורה מחבק, מלטף, מרגיע ברכות את ילדו – הוא מלמד אותו מהי אינטימיות. איך מרגישה ונשמעת אהבה. מאוחר יותר (גילאי הגן) זה "לתפוס הזדמנות" מהמציאות שסביבנו – בעלי חיים שמזדווגים, אימהות אחרות שבהריון. ולא. ממש לא לחכות "שהילד ישאל". יש ילדים שלעולם לא ישאלו. האם פירוש הדבר שאין להם סקרנות טבעית? השערות ודימיונות? יש ילדים שצריכים פשוט "להראות" להם. לתת גבולות (זהו גם הגיל שבו הילדים עשויים להביך אותנו בעודם מחפשים נפט בתחתונים ליד האורחים בסלון... לך תסביר לכולם שהוא לא למד מאבא. או מאמא).

מגיל 6-7 עד תחילת גיל ההתבגרות, נסגר חלון השיח הגלוי. גיל החביון כאן והם ממש אבל ממש לא ישתפו פעולה בקלות. ואז, האם ללחוץ או לא? תלוי בילד, תלוי בסיטואציה. לא תלוי בהורה. הורה חייב למלא חובתו ולהיות ערני מספיק כדי לדעת מה מתאים לילדו ומתי.

וגיל ההתבגרות... גם הוא מגיע, ואז אין קשה יותר ואין הכרחי יותר מלנהל שיחה ישירה, לא מתייפיפת (המתבגר יוריד מדפים כהרף עין אם יזהה זיוף. והוא יזהה!) ופרודיקטיבית. על אהבה, אמון, כבוד, גדלי פין, דימויי גוף, ערכים משפחתיים, אוננות ומתי הגיל שאפשר (או לא, תלוי בערכי המשפחה) להתחיל.

היופי האמיתי ביכולת שלנו לדבר מיניות ואינטימיות עם ילדינו, המתנה הגדולה ביותר לילד מהוריו, זה המסר שבעצם קיום השיחה. והמסר הוא ש"אצלנו מותר לדבר ולהתייעץ על הכל". כי אם דיברנו על ההבדלים בין סרט פורנוגרפי לבין המציאות, ובגובה העיניים, לא רק בסיסמאות של ניצול התעשייה וכיו"ב, אז הילד יידע שבאמת אפשר לגשת לאבאמא בכל נושא. ובשורה התחתונה, זה מה שהכי היינו רוצים מילדינו,לא?

 

__

הכותבת היא סקסולוגית, מציעה שירותי טיפול זוגי בצפון, טיפול מיני, ייעוץ זוגי ועוד

052-8011103, www.tipulmini.co.il

 

אילוסטרציה: פוטוליה